שאלה: הבן שלי בכתה א התייחסות ליום השואה - (ירון)
שלום, בעקבות סוף שנה הילד (כיתה א) הביא ציורים ועבודות הביתה ממהלך השנה, היה שם ציור שהוא צייר של איש עם רובה שיורה באנשים אחרים שעומדים בשורה. אשתי ראתה את הציור וצעקה על הילד שלא מציירים דברים כאלו ועוד דברים אחרים כנראה לא פשוטים שלילד היה קשה לשמוע, היא קרעה את הציור והילד היה בסערת רגשות ובכה. לא הייתי נוכח ושחזרתי ראיתי שהילד בוכה, ניגשתי אליו שיסביר והוא אמר שצייר את הציור ביום השואה, ושמדובר על איש טוב שכלאו אותו רק בגלל שהוא משתייך לסוג מסוים של אנשים, האיש הצליח לברוח ממתקן הכליאה והוא חזר למקום עם רובה וירה באנשים הלא טובים שגרמו לכליאה שלו. כנראה כך הוא חווה מהסיפורים של המורה את יום השואה, אני לא יודע בדיוק מה המורה סיפרה לילדים. איך ממשיכים מכאן? מניח שהילד חווה סוג של טראומה מהעניין. לאחר מכן ישבתי איתו בנפרד וגם אשתי יותר ברור כדיי לשמוע אותו.
תשובה: הבן שלי בכתה א התייחסות ליום השואה - (אירית רוזנפלד אשר)
שלום רב,
ראשית התייחס לכך שציור עשוי לשמש ככלי ביטוי לרגשות. במקרה דלהלן בנך הביע בצורה מאד מותאמת ונכונה את רגשותיו לגבי יום השואה. יש שם סיפור עם סוף אחר, שבו ככל הנראה הוא נתן מקום למשאלת הלב שלו.
לגבי טראומה השימוש היומיומי במונח טראומה מאד שונה מהמינוח המקצועי. אני לא חושבת שבמקרה הזה מדובר בטראומה.
כן כל הכבוד על השיח המתקן מול הילד שבו נתנה לו הזדמנות לבטא את רגשותיו סביב הציור. מה שנותר לכם לעשות- זה לתווך לילד את ההתנהגות של האם ואולי אף להביע חרטה על התנהגות זו. החשש שהילד להבא ימנע מלהביע את רגשותיו דרך ציור או לצייר כלל בשל המסר שהועבר אליו.
בהצלחה
אירית רוזנפלד אשר
מטפלת משפחתית מוסמכת ומדריכת הורים
