על הספה - פורומי מומחים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים

טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים מנהלת פורום מיכל דביר קורן
פסיכולוגית התפתחותית מומחית מומחית בטיפול ובאבחון ילדים ופעוטות, ובהדרכת הורים טיפול פסיכולוגי ילדים/ טיפול רגשי בילדים
וצוותים חינוכיים וטיפוליים. מנוסה בטיפול דיאדי ובטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים.


במציאות הכללית השוחקת, הורות לא חייבת להיות עוד משימה שמעמיסה על סדר היום. הקשר בין הורים לילדים הוא ייחודי ונדיר וכשהעניינים יוצאים מכלל שליטה, חשוב להחזירם למסלול חיובי של הנאה, מגוון רגשות וחוויות משותפות.

טיפול התפתחותי משמעו מפגש, מפגש בין הורה לילדו, מפגש בין ההורה לבין הילד שהיה בעצמו, בין ההורה לבין ההורה שהיה לו. המפגש הזה לא תמיד קל, ולפעמים מלווה במכשולים ומהמורות שמציבה המציאות. כל ילד מביא איתו לעולם את הייחודיות שלו, וכל הורה מחפש את הדרך לעשות עבורו את הטוב ביותר

 X

אלה שלום, גם אם פחד מזרים כבר חלף, ישנם פעוטות עם רמת רגישות גבוהה יותר שלא אוהבים שנכנסים להם למרחב האישי ומגיבים בבהלה. הכנה מאוד עוזרת - במידת האפשר ("אולי במעלית יהיו עוד אנשים, אני שומרת עליך"), ובעיקר קבלה של הרגישות הזאת. בהנחה שהוא ילד עם התפתחות תקינה שגם מסוגל לייצור קשרים בהתאם למצופה בגילו ונהנה מקרבה של אחרים מוכרים, אני מניחה שהרתיעה הזו צפויה לחלוף. בהצלחה מיכל


רעות שלום, קיים פער בין האופן בו את מכירה את בנך בסיטואציות חברתיות בבית ועם המשפחה לבין האופן בו הגננת רואה אותו בגן באינטראקציה עם בני גילו. אני מבינה את ההיסוס שבפניה להערכה מקיפה, אבל אם מדובר בגן שבו אוירה נעימה והגננת מנוסה לא הייתי פוסלת את ההתרשמות שלה. הרי קשיים חברתיים של ילדים לא מופיעים באינטראקציות 'בטוחות' ומוכרות עם מבוגרים, אלא דווקא כשהילדים נדרשים לאתגר בקבוצת השוים. בכל מקרה, תורי ההמתנה כיום במכונים להתפתחות הילד מאוד ארוכים, ועד שיגיע תורכם אולי תחשבי שכבר אין בזה צורך, מאידך, אם ההסתגלות החברתית שלו לא תשתפר, הרי שטוב לפנות מוקדם ככול הניתן. בנוסף, אם ברשות המקומית שלכם פועל שירות פסיכולוגי חינוכי-התפתחותי שעורך ייעוצים ותצפיות בגני הילדים, כדאי גם להתייעץ עם פסיכולוגית הגן, למרבה הצער השירות אינו פעיל בכל הרשויות. בהצלחה מיכל


שלום מורן, דרכם של ילדים לספר לנו שקשה להם היא הרבה פעמים דרך התנהגות, ילדים צעירים, וגם צעירים פחות, לא מסוגלים להגיד או לחשוב משהו כמו :"אני חושש מידיי אז אימא בואי תהיי לידיי ותשמרי עליי", או "אני לא מאמין שאצליח להסתדר אז הפסקתי לנסות". ההתנהגות שאת מתארת יכולה בהחלט לשקף מחשבות ותחושות כאלה אצל בנך, אבל צריך להקשיב לזה ולהבין שהוא לא עושה את זה "דווקא", אלא מנסה לומר לך משהו באופן הזה וכדאי לנסות ולהבין כדי לעזור לו. מציעה שתפנו לאשת מקצוע שמיומנת בטיפול בילדים, מניחה שבהכרות אתכם ואיתו תמצאו את הדרך להבין אותו יותר ולסייע לו לחוש פחות במצוקה. בהצלחה מיכל


שלום רב, את צודקת, בהחלט כדאי שיבואו לראות אותו, ומוטב שתעשה זאת פסיכולוגית התפתחותית שתוכל להעריך הן את הכוחות שלו ואת רמת ההתפתחות ותוכל גם לעבוד עם ההורים והצוות. בנתיים, כדאי לנסות לסייע לו להיקשר אל אשת צוות אחת שמחבבת אותו, לנסות להתקרב אליו עם המסר: 'אתה מאוד מתגעגע לאבא אבל אני שומרת עלייך ואעזור לך להתרגל לגן עד שאבא יבוא'. לא ללחוץ לפעילות חברתית או למשחק חברתי, הוא כנראה לא פנוי לזה. בהצלחה, מיכל


הי, לא בטוחה שהבנתי למה בעצם לא ללמד שלא מדברים עם זרים. המשמעות היא לא כדי להיזהר מזרים ("כיפה אדומה"), אלא כי אלה כללי התנהגות נפוצים יותר בחברה, ואת זה בהחלט מקובל ללמד ילדים. את צודקת, זה לא מתאים שהוא ידבר עם אישה מבוגרת על התיק שיש לה, גם אם זה נשמע חמוד וחברותי. ועדיין, אפשר לדבר על סייגים כמו שיחה קלה של מבוגרים שחולקים תור המתנה משותף (בחנות או מרפאה), או מפגש אקראי בעל מטרה משותפת (כמו סיור). בהצלחה מיכל .


שלום יפעת, ילדים, וגם מבוגרים, שונים זה מזה בסף הסבילות שיש להם לגירויים חושיים שונים. כמו שיש הבדלים בטעם - מי שאוהב חריף או מטובל ומי שלא, וכן הבדלים בסף התחושה - מי שאוהב מגע חזק ומי שלא, כך יש הבדלים במידת הסבילות של קולות וצלילים, ובתוך זה גם מוזיקה. מכיון שלא ציינת שלבנך הייתה רגישות חושית לצלילים מאז ומתמיד - וזה משהו שבקלות אפשר להבחין בו אצל תינוקות ופעוטות, יתכן והתגובה שלו הייתה להמולה ולהתרחשות שהיו כרוכים באותו אירוע יומהולדת ספציפי. מרוב בהלה הוא לא הצליח לומר משהו נוסף פרט לעובדה שהרעש מפריע לו ולאחר מכן לבכות מאוד. הוא וודאי ראה את האכזבה שעל פנייך והגיב גם לזה. אין צורך להסיק מזה מסקנות גורפות על בעיות נפשיות קשות שיש לו, אבל יתכן וכדאי לעזור לו לפעמים הבאות על ידי כך שמגיעים מוקדם, עוד לפני שהמוזיקה וההמולה גוברים, ולתת לו להתרגל לסיטואציה בטרם המסיבה מתחילה. כמו כן עוזר כאשר לו-עצמו ניתנת שליטה על עוצמת הסאונד ובודקים עד איפה נעים לו. בהצלחה מיכל


ליה שלום, נשמע לי שאת דיי מבינה את המקור לקושי: בתך לא רגילה לחלוק או לוותר או להתפשר וכל מצב של עימות עם המציאות בתחום הזה מעורר בה מתח ומצוקה. אחים הם הזירה הטובה ביותר לאימון ביחסים חברתיים כיון שילדים מחוייבים להתחלק עם האחים שלהם על משאבי הזמן ותשומת הלב של ההורים שלהם ולכן ממש לא כדאי לוותר על ההזדמנות הזו. שנת הלימודים בגן חובה היא הזדמנות מעולה ללמידה של התמודדות עם תסכול ועם דחיית סיפוקים ואלו הם היבטים מרכזיים בהתפתחות נפשית וביכולת להסתגל. בהצלחה מיכל


נועה שלום, ישנם פעוטות עם רמת רגישות רבה יותר מפני אחרים, אבל העובדה שהוא מסוגל להמשיג את זה ולדבר על זה משקפת הבנה ועל כן הינה האמצעי להתמודדות. נסו להכין אותו למפגשים עד כמה שניתן, למשל: "הערב כשנבקר את סבתא תהיה שם הדודה שלי נחמה שאתה בטח כבר לא זוכר כי פגשת אותה מזמן כשהיית תינוק ואולי בהתחלה תיבהל ממנה". ברור שלא להכל ניתן להתכונן, וודאי לא למפגשים אקראיים, אבל הפעמים שכן תצליחו לעשות את זה יעניקו מידה מסויימת של שליטה ולגיטימיות. קחי בחשבון שהתקופה האחרונה שהתאפיינה בריחוק מכוון מאנשים גם כן עשתה את שלה - יש הרבה יותר ילדים שנרתעים מאחרים פשוט כי אמרו להם לא להתקרב.... בהצלחה, מיכל


סיגלית שלום, מתבגרות ומתבגרים מגיבים אחרת מאחיהם הצעירים למגוון מצבים משפחתיים, וגירושין זו אחת הדוגמאות המובהקות. הנערה שחשה ביתר עוצמה את מורכבות המצב מגיבה בעוצמה, מזדהה עם אימא שלה, אולי אף חשה נבגדת (לא בהכרח בגלל 'בגידה' קונקרטית כמובן) והיחסים עם אביה נפגעים כתוצאה מכך. אני ממליצה לא לשפוט אותה, לא לנסות לאלץ אותה להגיב לתינוק או לאישה החדשה בניגוד לרצונה, ולהמשיך לשמר את הקרבה אליה ככול שניתן כדי לא לאבד אותה. היא תתרגל בהדרגה, זה יכול לקחת שנה או עשר שנים, אבל חשוב שאביה, וגם את כסבתה, תתנו לה לגיטימציה להרגיש את מה שהיא מרגישה. כמובן שחשוב להבחין בין רגשות לבין התנהגות: גם אם מותר לה להרגיש מה שהיא רוצה, כמובן שלא כל התנהגות תהיה מקובלת: היא לא יכולה לנהוג בתוקפנות או להמריד את האחים שלה למשל. חשוב מאוד שאביה ישאיר הזדמנויות ומרחב לבלות איתה ולשהות איתה באופנים שמתאימים לגיל שלה ולהבטיח את רציפות היחסים. במידה היבטים נוספים נפגעים - חברתית או לימודית, כדאי לפנות לייעוץ, מוטב לפנות למטפל/ת משפחתית עם ניסיון במשפחות מורכבות. בהצלחה מיכל


מאשה שלום, אני מסכימה איתך שההתנהגות של בנך בתוך הבית מייצגת מורכבות רבה יותר מאשר האופן בו הוא מתנהל בכיתה: 'אימפולסיבי ונכנס לדיברי אחרים', הוא באמת כנראה מתמודד עם קושי משמעותי בשליטה בדחפים וזה ניכר בעינייני הגנבות באופן ברור, ובעצם בקושי גדול להפנים כללים וערכי מוסר. אני מציעה לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית שתוכל לעשות אבחון פסיכודיאגנוסטי מלא ואחריו להחליט על האופן בו כדאי לעזור לו וגם לכם. חשוב לא לוותר על החלק האיבחוני במקרה שלו, ולכן לא כדאי לפנות לטיפול רגשי בהבעה ויצירה, אלא להשתמש בכלי אבחון פסיכולוגיים תקפים שיתנו חוות דעת דעת מקיפה אודותיו. אפשר להתייעץ גם עם השירות הפסיכולוגי החינוכי במקום המגורים שלכם, לעיתים בתקופת הקיץ הם יותר זמינים לאיבחונים ולתהליכים כאלה והעלות הכספית נמוכה יותר. בהצלחה, מיכל


אלינה שלום, את מתארת ילד רגיש שמגיב מתוך רגישותו לשינויים ולמצבים משתנים, כפי שאתם חוששים מהמעבר לגן החדש סביר שגם הוא חושש ומגיב בתוקפנות, בגן הנוכחי ישנה כבר בוודאי אווירה של סופשנה ופרידות וזה בוודאי מערער. אני מציעה לנסות לדבר איתו על התהליכים באופן ובקצב שמתאים לגילו הנוכחי ולמידת המסוגלות (הרבה!) שלו להבין. חשוב לדעת שהוא מתמודד עם אתגרים תואמי גיל ולכן הקשר המשפחתי החזק יכול להכיל את זה. במידת הצורך מוטב לחזור אל הצוות שהכיר אותו במכון וטיפל בו כדי לקבל סיוע שיותר תואם לצרכיו המשתנים. בהצלחה מיכל


שחר שלום, אני מבינה את המוטרדות, ואתן האימהות בהחלט מוזמנות לשתף את יועצת בית הספר ואת המחנכת, אבל ברצוני גם להרגיע אותך ולומר שפעלת נכון, ושסקרנות מינית בגילן היא טבעית וכל עוד מדובר בהסכמה מוחלטת ביניהן ואין פערי מעמדות (ילדה חלשה בין חזקות מבחינה חברתית) ואין כמובן פערי גיל (בנות בוגרות לעומת צעירות), ההמלצה היא להתייחס אל העיניין בטבעיות ולא לעשות דרמה גדולה מכפי שזה, ובעיקר לא להבהיל אותן - זה ממש לא יעזור. הן בגיל שבו העיסוק בגוף פוחת לטובת עיסוקי בית הספר ופעילות אחה"צ והעיניין בגוף יפחת בהדרגה. בהצלחה מיכל