ד"ר ארז מילר, פסיכולוג חינוכי מומחה, ראש החוג לחינוך מיוחד, המכללה האקדמית לחינוך אחוה.

מחקר חדש וחשוב פורסם החודש ע"י חוקרים בינלאומיים (M i r j a H e l e n H e m m i משוויץ, D i e t e r W o l k e מאנגליה ו- S i l v i a S c h n e i d e r מגרמניה) בירחון היוקרתי Archives of Diseases in Childhood. מחקר זה ניתח ושילב את
ממצאיהם של 22 מחקרי אורך (מחקרים שבודקים את התפתחות המשתתפים לאורך זמן ולא בנקודת זמן אחת) ובמיוחד את השפעת של קשיי ויסות (בעיות שינה, בעיות אכילה ובכי מתמשך) בקרב תינוקות על בעיות מופנמות, מוחצנות והפרעת קשב וריכוז בילדות. בסה"כ נכללו בניתוח הממצאים 1935 ילדים.

מה כבר ידוע על נושא זה?

תינוקות רבים בוכים ומתעוררים בלילה בחודשים הראשונים לחייהם. עם זאת, אם הבכי נמשך על בסיס קבוע במשך השנה הראשונה, יתכן שזה סימן לקשיי התנהגות משמעותיים בהמשך.

מסקירת הספרות ידוע שקשיי ויסות (בכי רב, קשיי שינה או אכילה) מופיעים בקרב כ-20% מכלל התינוקות. לקשיי ויסות מוקדמים עלולה להיות השפעה שלילית על ההתפתחות ההתנהגותית או הקוגניטיבית, אולם ממצאי המחקרים בתחום זה לא היו עקביים. המוקד אינו תדירות הבכי אלא הקושי להרגע לאחר מכן.

הסיכון של תינוקות לפתח קשיי התנהגות (ובמיוחד בעיות של החצנה (כגון התפרצויות זעם) והפרעת קשב וריכוז) גבוה יותר בקרב תינוקות עם יותר מסוג אחד של קושי בויסות, הגדלים במשפחות שנמצאות בסיכון גבוה.

הפרעת ההתנהגות הנפוצה ביותר בקרב המשתתפים שנבדקו במחקר קשורה לקשיי ויסות וחוסר יכולת להרגיע את עצמם או להתנהג בצורה מתאימה יותר למצבים חברתיים.

כיצד החוקרים מסבירים את הקשר בין קשיי בויסות בינקות ובעיות ההתנהגות בילדות?

אין מידע חד משמעי על הקשר, אבל ישנן כמה דרכים להסבירו. אפשרות אחת היא שהבכי וההתעוררות בלילה הם סימפטומים ראשוניים ומוקדמים לבעיות התנהגותיות הקשורות לויסות עצמי. רוב התינוקות לומדים כיצד להרגיע את עצמם לאחר שהתעוררו ובכו, וחוזרים לישון. תינוקות המתקשים לווסת ולהרגיע את עצמם עלולים להמשיך לבכות גם לאחר שנתם הראשונה.

הסבר נוסף הוא שלחלק מהתינוקות יש נטייה גנטית לבעיות בויסות ההתנהגות שלהם. לאחרונה זיהוי מדענים גירסה של גן שקשור לייצור של דופאמין, נוירוטרנסמיטר (חומר שמעביר תקשורת בין תאי עצב במוח) המשפיע על מצבי רוח ורגשות וכן על תפקוד מוטורי.

לאור הסיכון הגבוה יותר של תינוקות שגדלו במשפחות בסיכון גבוה לפתח קשיי התנהגות, אפשרות שלישית שהתנהגות ההורים היא שמשפיעה על התפתחות בעיות התנהגות בהמשך. למשל, במקום לאפשר לתינוקות ללמד את עצמם להירגע ולחזור לישון, הורים באים לחדר הילדים, מנענעים אותם או מאכילים אותם עד שהם מרגיעים אותם. כך התינוק מפתח תלות בהורה כדי להרגע, ויהיה לו קשה יותר לשלוט בהתנהגותם וברגשותיהם בעתיד.

אז מה עושים?

יש לזכור שקשר בין שני גורמים אינו בהכרח מצביע על סיבה ותוצאה, או על כך שהתוצאה בלתי נמנעת. גם אם התינוק שלכם נמצא ב-20% של אותם ילדים המתקשים להרגע בכוחות עצמם, אין פירושו של דבר שבהכרח יהיו לו הפרעות התנהגות בעתיד. המחקר החדש מציע שזיהוי מוקדם של סימפטומים אלו באכילה ובשינה ע"י ההורים, יכול לאפשר להם לשנות את האופן שבו הם מרגיעים את ילדם, ולפתח אצלו את יכולת הויסות העצמי וההרגעה לפני שהבעיות הופכות למשמעותיות יותר. כך, למשל, כאשר התינוק בוכה בלילה, במקום לרוץ להרגיע את התינוק, ההורים יכולים להרגילו בשיגרה לפני השינה שתעזור לו להירדם ולישון טוב יותר. השארת התינוק לבד זמן מסוים לפני שהוא נרדם עשויה לעזור לו ללמוד במהלך הזמן להרדם בכוחות עצמו.

ולהמשך הדרך?

החוקרים ממליצים שמחקרים עתידיים יכללו מבחנים מהימנים של מספר בעיות ויסות אצל ילדים, והערכות תפקוד שנעשות על ידי מומחים בתחום ולא רק על סמך דיווחי ההורים.



< חזרה לבלוג