השנה נחגוג את ליל הסדר בצל הקורונה, במסגרת משפחתית מצומצמת, בנפרד מכל המשפחה.
את ההבנה הזו היה לא פשוט לעכל, והיא כרוכה באתגרים לא פשוטים לרבים מאיתנו – הורים מבוגרים ומבודדים שיצטרכו להיות לבד בערב החג, דאגה למי שחולה, דאגה להשגת המצרכים לאוכל המסורתי במצב של סגר
בימים אלה שהילדים בבית ועולות המון חרדות ודאגות סביב הקורונה וחוסר הוודאות הכללי במדינה ובעולם, משתפת אתכם במספר טיפים ותרגילים שיכולים לעזור לילדים, בעיקר בגילאי גן ויסודי
אני רוצה להדליק את נרות החנוכה לבד!
חנוכה מתקרב, ואיתו מתקרבות הלביבות, הסביבונים והסופגניות. וגם הנרות.
וכשכל משפחה מתכנסת סביב החנוכייה ושרה "מעוז צור" ו"נר לי דקיק", מבקש הקטן, רק בן חמש להחזיק את השמש ולהדליק נרות לבד.
בתקופת החגים, במיוחד חגי תשרי, ואולי אפילו אם לדייק יותר- מדי אחריה- ישנה עליה משמעותית במספר האנשים והזוגות הפונים לטיפול פסיכולוגי או לטיפול זוגי ולטיפול משפחתי.
חופשת הקיץ הארוכה היא הזדמנות מצוינת לנסיעה משפחתית, כך שלעיתים נדמה שאף אחד לא נשאר בארץ.... כאשר מתכננים חופשה משפחתית עם הילדים בחו"ל, חשוב לחשוב מראש ולתכנן את החופשה כדי שגם עבור ההורים זו תהיה חופשה והחוויה המשפחתית תהיה טובה עם טעם של עוד...
כשילד או ילדה מבקשים ללכת לישון אצל חברים, הם מאותתים לנו על רצונם לעלות מדרגה בעצמאותם ובבגרותם. עלינו, ההורים לשאול את עצמנו האם הם בשלים ומוכנים לכך, והאם אנחנו מוכנים גם כן.
יש לי זיכרון נעים מאוד מהילדות, איך השבוע של חופשת הלימודים שלפני פסח מוקדש למיון חפצים, ניקיון המגירות, ומציאת אוצרות אבודים. כל שנה, אני וחברותי היינו מחלקות את הימים שלפני החג בתורנות- כל יום אצל חברה אחרת. היינו מגיעות בבוקר, לוקחות הרבה שקיות ניילון, סמרטוטים ושוקעות במשך שעות במלאכת הניקיון.
מכיון שנסיעה משפחתית לחו"ל אינה עניין שבשיגרה, לכולם יש ציפיות רבות, ובעיקר רצון גדול שיהיה מושלם. הבעיה מתחילה – כשמושלם עבור אחד איננו המושלם עבור האחר.
ראש השנה עוסק בסיכומים ובהתחלות, בחשבון הנפש של מה שעשיתי ואיך אני שואף להיות בשנה החדשה. ראש השנה הוא מעין הזדמנות חדשה, הרגע בו ניתן לקבל החלטות ולעשות קצת אחרת.
המעברים הדחופים בין חופשה לחג, בין עבודה למשפחתיות, בין שגרה וסדר יום מובנה לבין ימים ארוכים של מנוחה יכולים להחוות אצל חלקנו כשבירת שגרה מבורכת אך בה בעת להיות גם אתגר רגשי לא פשוט.
חג פורים בפתח, ובשנים האחרונות נדרשים ההורים להתחיל ולדאוג לתחפושות חודשים מראש. רשתות השיווק מפרסמות כבר חודשיים לפני החג את קטלוג התחפושות, לילדים- מצידם, יש תכניות ובקשות וציפיות שתמצא התחפושות המושלמת לרצונם מהר ובקלות
כשמגיע סוף שנה- לא משנה אם זו סוף שנה אזרחית, סוף שנה בלוח היהודי, או סוף שנת לימודים- לרבים מאיתנו יש תחושה שהנה, שוב זה מגיע והשנה זה קרה יותר מהר משנים קודמות.
ילדים נוטים לבחור הרבה אביזרים נלווים, מה שמתברר לא כל כך נוח כאשר הולכים לגן או לבית הספר עם משלוח מנות, חרב, כובע, משקפים, מסיכה, וכו וכו.... אל תשתגעו איתם ברגע הקנייה וחשבו במה באמת יוכל הילד להשתמש.
חודש החגים מבלבל את הילדים הקטנים. מעברים בין ימי חול, ערבי חג וחופשות מוציאים משיגרה בטוחה ומכניסים לאי שקט ודורשים בכל פעם הסתגלות מחודשת.
רבים כבר יעצו וכתבו על השיחות החשובות שיש לקיים עם הילדים לפני החופש הגדול. על דיאלוג בגובה עיניים, מכבד ומאפשר לתיאום ציפיות והבהרת גבולות. על ההסכמים שיש להגיע עם הילדים כדי לאפשר הרגשה של חופש מצד אחד אך גם לשמור על ביטחונם ובריאותם של הילדים
יום הזיכרון היה, עודנו, וככל הנראה גם יישאר יום טעון במשמעויות. זהו יום בו כולנו נושאים משקע של רגשות רבים ומעורבים, מתחברים ומתנתקים ככל שהנפש מאפשרת לנו אל מול המשימה המורכבת כל כך של הזיכרון.
ה"משפחתולוגיה", או בעברית פשוטה, הדינאמיקה המשפחתית הסבוכה סביב ההחלטות היכן לבלות את החג ועם מי, תופסת תאוצה כבר שבועות לפני ערב החג.
התבוננתי בבני מרכין את ראשו היום כששר את התקווה בטקס יום הזיכרון. אמרתי לו אחרי הטקס שאת התקווה צריך לשיר בראש מורם בגאווה גדולה. הוא לא הסכים איתי. היו לו נימוקים משלו. הייתי גאה בו.
הכעס הוא אביהם של הרגשות כולם. כשאדם כועס, רוב הסיכויים שיש שם רגשות אחרים שאינם מודעים או שהאדם אינו יכול לבטא אותם מכל סיבה שבעולם וכל שנותר לו הוא הכעס הגלוי.
יום האם המקורי עסק בעיקר בהודיה. ביכולת של הילדים לראות ליום אחד כמה עושים עבורם, לא לקחת כמובן מאליו את נוכחותה של האם ואת כל העבודה והמחשבה שמשקיעה בילדיה.
מאז קום מדינת ישראל, אנו עדים למלחמות, אירועים חבלניים וטרור. מדינת ישראל צוברת נדבך אחר נדבך חוויות טראומטיות שהולכות ומצטברות. ונוסף לעבר ולהווה הקולקטיבי, חלקנו צוברים אירועי חיים קשים, שמכבידים על הטראומה
כולנו נוטים לחגוג את הזוגיות שלנו, בין אם זוגיות חדשה ובין אם נמשכת כבר שנים, סביב אירועים מסוימים בשנה- ט"ו באב, יום נישואים, יום הולדת. יחד עם זאת, ברור שזוגיות לא יכולה לשרוד מארבעה לילות בשנה. זוגיות צריכה טיפוח מתמיד.
החופשות הארוכות הנגזרות עלינו ממשרד החינוך תוקפות אותנו ארבע פעמים בשנה. כאשר מגיע הראשון ביולי, או חופשת פסח, הימצאותם של הילדים בבית ביום שישי בבוקר תופסים אותנו לא מוכנים בעליל.
